המגזין AARP ראיין השבוע את קרים עבדול ג'אבר.

סרט דוקומנטרי על חייך באורך שעתיים  יוצג בקרוב ע"י HBO בטלוויזיה. מה לקח לך כל כך הרבה זמן?

זו אשמתי. זה ה-RETICENCE (שתקנות) שלי. תכונת ההיאלמות שלי. כתבתי את חיי הכדורסל שלי כבר ב-1989 אבל מאז התעמקתי רק בנושאים אחרים. לאחרונה היה לי זמן לרפרף באלבומים ישנים, כתבי עט, מכתבים, ולפתע הרגשתי שיש לי הרבה דברים לומר שלא אמרתי אף פעם. החלטתי לשתף אנשים בדברים שאינם ידועים.

מדוע כל כך חשוב לך פתאום לספר את ספור חייך בגוף ראשון?

זה חשוב לי כי ליותר מדי אנשים ישנה דיעה לא מדוייקת ונכונה עלי. אני נחשב למשל לאדם קר ומסוייג, מתבדל ומרוחק מאנשים. זה כלל לא נכון. מה שאנשים לא יודעים עלי הוא שאני מאד ביישן. אני לא קר ומסוייג כשאני מרגיש בטוח וקרוב לאנשים. אבל עם זרים תמיד היתה לי בעייה קשה של ביישנות. חשוב לי עתה שאנשים יידעו את האמת עלי. אף פעם לא הייתי ALOOF כפי שחושבים. הייתי ביישן, פשוטו כמשמעו, ואני כזה עד היום אם כי התגברתי על הרבה מעצורים שהיו לי בנערותי ובגרותי.

נראה לנו שבגיל 67 עברת איזה שהוא RENAISSANCE. מין לידה מחדש או 'תחייה' אם תרצה. הפכת ליצרן סרטים, הסטוריון, סופר מעמיק.

זאת הכתיבה יותר מכל. בסרטים אני מדבר בשפה שונה והמטרה שונה. סרטים עבורי הם עבור בידור. כתיבה זה ה-BUG שלי. המקצוע הראשי שלי ב-UCLA היה אנגלית בה קבלתי את ה-B.A ואח"כ את ה-M.A. הכתיבה באה לי באופן טבעי, ואני מרגיש שהתקדמתי ביכולתי להביע דיעות ורעיונות.

אתה כותה עכשיו נובלה. כמה מילים עליה?

הספר הוא על אחיו הבוגר של שרלוק הולמס,  מייקרופט. הוא מרגל עבור הממשלה הבריטית.

אתה כותב מתוך חיבה ותענוג, או זוהי מין חובה?

אני STORY TELLER. אני אוהב לספר ספורים.

בסרט הדוקומנטרי האחרון שלך "ON THE SHOULDERS  OF GIANTS" אתה מתאר את ספורו של הארלם רנס, שחקן כדורסל שחור בניו יורק בשנות ה-20. מה היתה חשיבות הדוקומנטרי הזה עבורך?

ההקרבה שלו ושל אחרים כמוהו היתה לנסות להראות לעולם שהשחקנים הטובים ביותר אינם דווקא לבנים, והם אינם בליגות המקצועניות השונות של אז שמהן התפתחה ה-NBA שהיו סגורות לשחורים. אני הכרתי אישית אחד מהם, אחד השחקנים הטבעיים המוכשרים ביותר אי-פעם,  בן הארלם אירל מניגולט, או כמו שכמה מכירים אותו בשם "העז". שיחקנו אחד נגד השני בתיכון ובטורנירי הקיץ בהארלם. הוא יכול היה להיות מייקל ג'ורדן אילו גדל בתנאים אחרים.

מדוע לדעתך האתלטים הגדולים של היום כגון לברון ג'יימס או קובי בריאנט אינם מעורבים ב-SOCIAL CAUSES ברמה ובצורה שאתה, מוחמד עלי, וג'ים ברון היו מעורבים בשנות ה-70?

הרבה עבר מאז ג'ים קרו (JIM CROW). חוקי הגזענות עברו-נעלמו מהאומה. היום יש "JIM CROW LAW" וזה חוק פדרלי. אני גאה שהייתי חלק מאותה תקופה. היום יש לנו נשיא שחור. עדיין ישנה גזענות חבוייה אבל היא מבוססת על בחירה חברתית, ואותה רק זמן ישנה. בגלל מרטין לותר קינג – ומעט בתרומת אנשים גדולים אחרים וספורטאים כמונו – היום יש לנו את כל חוקי זכויות האזרח. לא קיים ולו חוק אחד המפריד שחורים מלבנים. כל מה שנשאר לעשות זה לעשות מהחוקים דרך חיים, וזה פשוט עניין של זמן. ללברון וקובי אין ISSUES של גזענות להילחם עליהם, אז ברור שתקופת הנהגת השחורים ע"י כמה אתלטים מפורסמים עשתה את שלה, ואז זמנה עבר. ה-ISSUES של היום הם אחרים ושונים.

כפי שאתה יודע רמת הפשע גבוהה יותר, ורמת החינוך בקרב השחורים נמוכה יותר. מה עוד אפשר לעשות למען אינטגרציה מלאה של השחורים בחברה האמריקאית?

הבעייה הגדולה ביותר היא חינוך. מאז מלחמת האזרחים אנשים לא עושים מספיק בנידון, וזה אמור גם לגבי השחורים בעצמם שלא עושים מספיק לעזור לעצמם. היום כל הדלתות פתוחות לתלמיד תיכון שחור עם "A" ממוצע ו-SAT גבוה.

מיהו שחקן הכדורסל הגדול ביותר ששמו אינו קרים?

היום לברון ג'יימס הוא יוצא מין הכלל. אבל השחקן הגדול מכולם מאז ועד היום הוא אוסקאר 'ביג O' רוברטסון.

מה ההבדל הגדול ביותר בין הכדורסל בתקופתך והכדורסל של היום?

בזמני המשחק היה יותר קבוצתי במעורבות חמישה שחקנים. בתקופתי היו גם סנטרים יותר דומיננטיים מהיום, וחלק חשוב מאד מההתקפה היה מבוסס על הכנסת כדור לסנטר תחת הסל. היום המשחק הוא הרבה יותר אישי, ונקודת הכובד עברה מהפרונט-ליין תחת הסל אל גארדים וקלעים.

מה היה הדבר החשוב ביותר שלימד אותך ג'ון וודן?

הוא לא היה רק מאמן גדול. הוא היה אישיות גדולה. הוא תמיד אמר לנו שכשלון בהכנה היא הכנה לכשלון.

מה היתה נקודת התפנית בחייך?

ב-1997 כשאמי ניפטרה היה עלי ללמוד לחיות עם עובדות חיים חדשות. היא אף פעם לא גילתה לי שאבי חולה בדימנשיה כי היא לא רצתה שהידע הזה יפריע לי בעיסוקי. היו לי גם ISSUES רבים עם כל ילדי שלמעשה לא הייתי להם אב כמעט משך כל חייהם בגלל עיסוקי בכדורסל ואח"כ בכל עיסוקי האחרים. כמובן שהגירושין לא עזרו לי עם ילדי. בשנים האחרונות רציתי להפוך לאבא INSTANTLY אבל אתה לא יכול להפוך פתאום לאבא של צעיר או צעירה בגיל 25 שכל חייהם לא היית שם לעזור בהתגברותם.

לפני 6 שנים התגלה אצלך סרטן דם. איך בריאותך?

אילו חליתי לפני 10 שנים לא הייתי כאן לשוחח אתך. זה היה גזר דין מוות. למזלי סוג סרטן הדם שלי ניתן לטיפול ושליטה ואני מרגיש טוב.

מה ה-BLUE PRINT שלך על הזדקנות?

להמשיך לנסות להשיג מטרות, ולהמשיך לתכנן מטרות ריאליות בעלות סכוי להשגה חדשות. וחשוב ביותר לחזק קשרים עם משפחה וחברים. משפחה וחברים – זה מקור האושר העיקרי שלי היום.